כך הפכתי את הבחירה באימהות נוכחת, לדרך חיים
ולמה זה מה שאִפשר לי להנות מהאימהות, לגדל, להגשים וגם ללוות את הבת שלי היום כאמא בעצמה.
22 ביולי, השנה היא 1995…
בדיוק אז לפני 30 שנה הפכתי לאמא.
ולפני מספר חודשים – הפכתי גם להיות אמא לאמא (:
הבת הבכורה שלנו, רותם, ילדה את יואבי, ואני? עמדתי בפעם הראשונה מהצד.
לא כאמא שמובילה, אלא כאמא שמלווה.
וזה גרם לי להבין משהו עמוק –
שלהיות נוכחת, באמת נוכחת, זה לא עניין של תפקיד.
זו בחירה.
זו בחירה יומיומית.
בחירה שהתחלתי לעשות אותה לפני שלושה עשורים –
ושינתה לא רק את האימהות שלי, אלא גם את הדרך חיים שבניתי בהמשך לעצמי
וגם את ההגשמה שלי (העסק שלי).
העולם החדש הזה, של
ללוות את הילדה שלך כשהיא עצמה הופכת לאמא,
זה עולם ומלואו שאני ממליצה וחושבת שאת חייבת להכיר וללמוד אותו,
אם חשוב באמת לך להיות נוכחת גם בדור השלישי שלך (אצל הילדים של הילדים שלך)
בצורה מאוזנת, לא מתערבת,
אלא נוכחת.
.
לבחור להיות אמא נוכחת זו בחירה יומיומית
וכן, זה עולם מאוד עדין. את צריכה לדעת ללכת בין הטיפות
להבין איפה עובר הגבול בין היותך אמא שלה לבין האימהות שלה
עולם שחייב להיות בלי התערבות. בלי עצות שניתנות בלי שביקשו.
רק נוכחות.
אבל נוכחות אמיתית.
להיות לצידה,
לא להשליך עליה את כל מה שאת עשית,
אלא רק את הדברים הטובים שעשית ולעזור לה לבנות – את הדרך שלה.
במקרה שלי, גם ללמד אותה איך היא יכולה להוביל ולהנהיג את הבית שלה, אל החיים שהיא רוצה לעצמה וליקרים שלה,
איך היא יכולה לחיות את הקריירה וההגשמה שהיא מחויבת לה –
באיזון מבלי לרמוס את הנוכחות שלה כאמא,
ואת הנוכחות שלה בבית ובחיי המשפחה החדשה שהיא בונה.
שזה חלק היום כל כך מאתגר בעידן החדש שבו עובדים כל כך הרבה שעות
וחלקם אף מהבית והכל עשוי להתערבב יחד…אם לא יודעים לשים את הגבולות המתאימים מתי העבודה מסתיימת.
אם יש משהו אחד, כשהייתי קטנה, אם היו שואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה-
הייתי עונה – אמא.
ובדמיון ראיתי את עצמי אמא לילדים, אבל כזו גם שיוצאת לפגישות,
מתלבשת יפה, ידעתי שאני לא אשב בבית אלא אגשים את עצמי תוך כדי האימהות שלי.
אבל בשום פנים ואופן לא על חשבונה.
היום אחרי 30 שנה, אני יודעת להגיד שזה המקצוע הכי טוב שאני מתמחה בו – להיות אמא נוכחת, מעצימה את הילדים ומנהיגה!
שיודעת למנף את הבית לטובת האושר והחיים שתמיד רציתי – לי וליקרים שלי.
וכן, זה לא תמיד היה קל, לא פושט וולמידה תמידית כל הזמן.
אבל תמיד ידעתי מה באמת חשוב לי ונצמדתי לערכים האלה שחשובים לי
למזלי, ניהול והתנהלות בחיי המשפחה שלי, בבית ובאימהות אצלי באו לי יחסית בטבעיות ובקלות.
תמיד אהבתי את זה, לקרוא על זה, לעשות את זה, לראות דברים על זה ובהמשך ללמוד את זה
וזה גרם לי לעצור ולחשוב:
איך הגעתי בעצמי למקום הזה? איך הצלחתי לבנות נוכחות כזאת – ועדיין כבר כמעט 30 שנה?
זה לא תמיד היה ככה.
המסע שלי לתוך האימהות הנוכחת- למהות של האימהות שבי
במשך שנים עבדתי בהייטק.
8.5 שנים בחברת סטארט־אפ שבה צמחתי, התפתחתי, נהניתי,
וקיבלתי תנאים שאיפשרו לי להתחיל לעבוד בתשע ולסיים בשלוש –
כדי להספיק לאסוף את הבנות שלי מהגן.
אבל ככל שהמשפחה התרחבה, והעומס גדל –
משהו בפנים התחיל להתערער.
נסיעות ארוכות, ימים שחוזרים על עצמם,
פקקים בבוקר, איסופים, בערב
ואיתם בין היתר גם, חוגים, קניונים, הצגות, גינות
ואין רגע לנשום ואין זמן לחשוב.
הייתי כל הזמן בתנועה – רק לא לעצור.
בגיל 36-38 הלב התחיל לרצות משהו אחר.
משהו עמוק יותר. מדויק יותר.
ידעתי שאני אוהבת את הבית.
ידעתי שאני רוצה להיות עם הילדים.
אבל הרגשתי רגשות אשם שאני רוצה רק את זה.
שאני מעדיפה להיות איתם – ולא בישיבת צוות או בפקק של הבוקר.
ולאט־לאט התחלתי להרגיש…
שאני לא רוצה להמשיך ככה.
ואז נולדה ההבנה – דרך טלטלה גדולה, שבעיני היתה מאוד משמעותית –
נקודת מפנה- לבחור להישאר בבית
כשנועם, הילד השלישי שלנו, היה בן שנתיים וחצי –
פרצה מלחמת (ושלא יקראו לזה מבצע…) עופרת יצוקה.
אזעקות. ילדים שנשלחים למסגרות "כרגיל".
ואני – לא מסוגלת.
אני בבית, בין עבודות.
ואני ״נקרעת״ מבפנים כשהילד שלי בוכה בבוקר ומושך לי את החולצה (בבכי היסטרי) כשהוא צריך להיפרד ממני.
והלב שלי אומר: תישארי.
אז בסוף? אחרי שהייתי בוכה במכונית בדרך לעבודה על איך שהשארתי אותו שם-
נשארתי.
גם כשהגננות לא אהבו את זה.
גם כשזה לא הסתדר עם "מה שמקובל".
הקשבתי למה שידעתי שהוא נכון.
הקשבתי ללב שלי ונשארתי בבית.
ופתאום, בפעם הראשונה, הרגשתי:
אני לא רק בבית – אני בתוכו.
והייתי סוף סוף האמא שתמיד חלמתי להיות [ולא העזתי לרצות בקול רם] –
הבנתי שהלב שלי שייך לבית
שמעתי את הבנות שלי חוזרות מבית הספר – ואני הייתי שם עבורן.
מכינה להן אוכל בעצמי,
שומעת אותן בזמן אמת
וממש איתן, עם החוויות שלהן מבית הספר, מההפסקות מהחברות…
נהניתי לטפל בגינה שלי ולראות אותה פורחת.
בישלתי, אפיתי, נשמתי, נרגעתי.
הבנתי שגיליתי מחדש את הבית!
את השקט שהוא יכול לתת לי.
את ההבנה איך הסדר והארגון שלו, האכפתיות שלי ממנו –
הם פתאום גם כלי להצלחה עבורי ועבור היקרים שלי.
ואיך בעזרת ארגון מסויים שלו, הוא יכול ממש לתמוך בחיים שלנו
וגם ראיתי איך זה באמת משפיע על החיים שלנו ועל מה שאני רוצה לעצמי, לבעלי ולילדים שלי
ועל מה שהשגתי עבורם ועבור ההצלחה שלהם!
החיבור בין הלב, הבית והחיים שאני רוצה
בתקופה הזו כשרותם היתה בת 13, עמית בת 9 ונועם בן 3,
אפשרתי לעצמי להתחבר עמוק למהות שלי כאמא.
למהות של להיות בבית מתוך בחירה. ללא רגשות אשם
תוך שאני אמצא את הדרך גם להגשמה שלי ושאני לא הולכת לוותר על עצמי,
והבנתי שזו הדרך שאני רוצה לחיות – וזו הדרך שאני רוצה ללמד.
התחברתי ממש סוף סוף לבית שלי וללב שלי. בצורה שלא הכרתי מעולם,
בעזרת העבודה המופלאה שעשיתי עם עצמי ועל עצמי בשנים האלה.
וכך, לא רק שגיליתי את הדרך שבה אני רוצה לחיות את האימהות שלי, מעתה
אלא הבנתי שאני רוצה לחקור, ללמוד וללמד את הקשר בין הבית לחיים שלנו!
מתוך ההצלחות שלי במסע המדהים הזה בין החיבור למהות של האימהות,
עם הלב הבית והחיים שאני רוצה – לי וליקרים שלי בדרך המופלאה הזו.
ואכן, שם לאט־לאט, התחילה להיבנות דרך חדשה עבורי לגמרי.
וזו הדרך שאני מלמדת היום.
לא דרך של מושלמות.
אלא של נוכחות.
לא "או קריירה או בית" –
אלא איך ליצור את השילוב הזה באופן שפוי, מדויק,
שנותן מקום ללב שלך, ולמשפחה שלך, ולך.
היום, כשאני מסתכלת אחורה, אני יודעת:
הבחירה בנוכחות שלי כאמא – לא עצרה את ההגשמה שלי.
היא אפשרה אותה.
בזכות הבחירות ההן – היום, 30 שנה אחרי:
✅ אני בעלת עסק מצליח לאימהות שאני מלווה בדרך הזו מאז שנת 2009 (מעל 16 שנה נכון להיום).
✅ מנהלת מועדון בוטיק מצליח של לקוחות אימהות שנאמנות לדרך שלי כבר מעל 7 שנים ברציפות ולא עוזבות אותו.
✅ ליוויתי ועדיין מלווה מאות אימהות בתוכניות עומק.
✅ כבר חמש שנים מגשימה את החלום ועובדת גם מהארץ וגם מחו״ל.
✅ עושה הכול בעסק – לבד – בלי צוות, בלי עוזרות ואני שם נוכחת ומלווה אישית מתוך שליחות אמיתית.
✅ גרה בבית פרטי, עם גינה ענקית, ילדים ובן זוג שתומכים ונכד –
והכי חשוב?
אני לא נשחקת.
כי העסק שלי משרת אותי – לא אני אותו.
וזה מה שאני מלמדת היום את האימהות שלי במועדון אימהות מנהיגות.
ומה שאני רוצה שתדעי הוא – שזה לא מקרה.
זה תהליך.
זו שיטה.
וז בחירה יומיומית.
לבנות איזון כדרך חיים, ולא כתקווה מעורפלת.
וזה אפשרי. גם לך.
הנה מה שאת יכולה לעשות כבר היום:
- שימי לב לרגעים שבהם את מאבדת נוכחות.
מתי את שם – אבל לא באמת שם? - החזירי לעצמך שליטה פשוטה על הזמן.
אפילו תכנון של יום אחד קדימה ותחשבי מה את רוצה לעשות עם הילדים– משנה אנרגיה שלמה. - תתחילי לתכנן את הסדר שלך – לא את הלו"ז של אחרים.
כשהשגרה שלך בידיים שלך – את נוכחת גם לעצמך וגם למשפחה שלך.
אם את מרגישה שהקיץ הזה פשוט שוטף אותך –
ובא לך לעצור לרגע,
לבנות סדר פשוט וברור – ולהרגיש שאת חיה בבית שלך ולא רק מתפקדת בו…
אני מזמינה אותך ל־Present Mom – סדנה מעשית מוקלטת מראש,
שתוכלי להאזין לה בכל שעה שנוחה לך,
ובה נבנה יחד את סדר היום שלך לאוגוסט הקרוב:
עם הילדים, עם עצמך, עם מרחב נשימה
ושגרות פשוטות לחיים שלווים ורגועים
בבית נעים ומזמין.
✨ ההרשמה נפתחת לקראת סוף יולי במחיר השקה מיוחד
שיינתן רק למנויות לרשימת הממתינות להשקה.
לחצי כאן להצטרפות לרשימת ההשקה ותהני ממחיר השווה ביותר! ››
מתלבטת עדיין?
הנה גם מה שלך יכול לקרות אחרי הסדנא המדהימה הזו:
ממש טרי טרי מלפני שבוע וחצי –
הנה שוב, מכאן מצטרפים לסדנא
